<h1>הגהות שערי דורא סימן ס"ד</h1>
<h2>דף סד.</h2>
וכללא הכי הוא דביצי עוף טמא או ביצי עוף טהור דנמצא בה אפרוח א)דכל זמן שאפרוח בקליפתו יש בו איסור משום שרץ השורץ על הארץ, או דם במקום שפירשנו לעיל (סי' ס"ב) שאסור הדם. ונתבשל עם ביצים אחרות טהורות, או עם דבר אחר. בין בקליפתן בין בלא קליפתן הכל אסור עד שיהא ששים בהיתר ופר"ת דמן הדין אף ביצי עוף טהור אסורין משום אבר מן החי שלא מצינו דבר הבא מן החי דמותר אלא שהתירן הכתוב בפ' שילוח הקן [ק"מ ע"א] דדריש שם ואת הבנים תקח לך בראוין לך כגון עוף טהור הרובץ על ביצים טהורים פרט לעוף טהור הרובץ על ביצים עוף טמא שאינם ראוין לך וסד"א דאף ביצי עוף טמא מותרים [רש"ל פירש מאחר שחידוש הוא וכן בסמ"ג קל"ב] לכך צריך לאוסרם בפא"ט [ס"ד] מקרא דבת היענה ולכך צריך נמי פסוק בפ"ק דבכורות (דף ו') לאסור ב)חלב של בהמה טמאה. הואיל והתיר הכתוב חלב של בהמה טהורה שנא' (דברים ו' ג') זבת חלב ודבש. ואי לאו דשרי היכי משתבח ביה קרא [הלכך אפילו של בהמה טמאה נמי יהא מותר הואיל וההיתר חידוש הוא לכך צריך הגמל הגמל לאסור חלבו]ג). [שערי דורא הלכ' ביצים סימן ס"ד]. א)0בסמ"ק סי' ר"י כתב וז"ל אפרוחים שלא נפתחו עיניהם אסורים לדברי ראב"י דדריש מכל שהשע"ה וקיי"ל כוותי' ואיסור דרבנן הוא. וקרא אסמכתא בעלמא הוא. והיכא שלא יצא מן הקליפה לד"ה אסור. ואותן עופות הגדילים באילנות ודבוקים לאילנות בחרטומם רבינו יצחק הי' אוסרם משום שרץ העוף עכ"ל. וזה לשון א"ז הגדול פא"ט תל"ו חלבון (וחלבון) [וחלמון] מעורבין בידוע שהיא ביצת שרץ למאי הלכתא שאם רקמה ואכלה לוקה משום שרץ השע"ה אבל בעוף טהור אסור מדרבנן אבל בטמאין שרץ גמור הוא ולוקה לד"ה. וכי לא ריקמה איסורא איכא ומלקות ליכא. אבל טהורין אפי' ריקמה ליכא כ"א איסור דרבנן. הלכך דאפילו ריקמה ליכא כ"א דרבנן ה"ה בטל ברוב ולא בעינן ששים דכל איסור דרבנן ברובא בעלמא בטלי וההוא דפ' גה"נ דאמר ר"נ ביצה בששים כו' ומשני הב"ע דאית בי' אפרוח האי לאו בריקמה מיירי אלא באפרוח שכבר נגמר כל צרכו ולהכי בעי' ס' כדפי' רבינו שלמה (הוא רש"י) התם ד"ה אפרוח שהבשר נ"ט ל"ש טמאה ל"ש טהורה דנבילה הוא עכ"ל ולפיכך בעי' ששים. אבל ריקמה בעלמא ועדיין לא נעשית בשר לא אסור כ"א מדרבנן ובטל ברובא בעלמא ודוקא שנתרקם ממש אז אסור מדרבנן שכך קבלתי ממורי ראבי"ה (י"ג קיבל אבא מארי מראבי"ה) (בשפיר"א) בשם ר"א ממיץ דאם הדם בחלמון [ס"א בחלבון כ"ה בד"י] באותו ענין שאין ניכר בו התחלת ריקום האפרוח אז דוקא הוא אסור מתורת דם אבל אם מלא דם וניכר בו התחלת ריקום אפרוח אבל לא נרקם ממש שיהא מותר כאפרוח. משום שרץ מותר דסמוך לריקומו הוי עפר בעלמא וכן נמצא בה"ג ובתשובות הגאונים. עכ"ל א"ז. ובסמ"ק סי' ר"י כ' כ"ז שאפרוח בקליפה קיי"ל כראב"י דאסר כ"ז שלא נפתחו עיניהם ודרש לי' מכל השרץ השע"ה עכ"ל. ב)0בפרק אעפ"י (בכתובות ס' ע"א) יליף מקרא דחלב אשה אינו אלא מדרבנן (סמ"ג קל"ב) ומסיק שם שאם פי' החלב מן האשה בכלי אפי' איסור דרבנן ליכא אבל להניק מדדי האשה אסור מדרבנן כיונק מן השרץ ומכין אותו מכת מרדות משום דכל הבא מן הטמא טמא. אבל כשהחלב בכלי סוברים העולם שהוא חלב פרה או עז וכ"כ האשר"י שם ד"ה בבשר מהלכי שתים לחתוך ממנו ולאוכלו אסור דאתו למיחלפי בבשר בהמה טמאה אבל פירש מותר ע' במיימוני במ"א פ"ג. ג)0מהו לשתות מי רגלים בשבת משום רפואה מכלל דפשיט' ליה דמותר בחול. ומיירי אפי' [ד"ו שאעפ"י] שאין בו סכנה. דאי יש בו סכנה פשיטא דשרי וכיון דמותר בחול אפילו לכתחלה לחולה שאין בו סכנה לרפואה. א"כ דיעבד מותר אם השתין התינוק בקדירה. ועוד מדאסיק פ"ק דבכורות מי רגלים של חמור כיון דשתו להו אינשי לירוקי אסירי. אבל של סוסים ושל גמלים דלא שתו להו אינשי פירשא בעלמא הוא ה"ה מי רגלים של אדם. כל זה דקדק רבינו אפרים מרדכי בפ' שמונה שרצים.
<h2>דף צח.</h2>
וכללא הכי הוא דביצי עוף טמא או ביצי עוף טהור דנמצא בה אפרוח א)דכל זמן שאפרוח בקליפתו יש בו איסור משום שרץ השורץ על הארץ, או דם במקום שפירשנו לעיל (סי' ס"ב) שאסור הדם. ונתבשל עם ביצים אחרות טהורות, או עם דבר אחר. בין בקליפתן בין בלא קליפתן הכל אסור עד שיהא ששים בהיתר ופר"ת דמן הדין אף ביצי עוף טהור אסורין משום אבר מן החי שלא מצינו דבר הבא מן החי דמותר אלא שהתירן הכתוב בפ' שילוח הקן [ק"מ ע"א] דדריש שם ואת הבנים תקח לך בראוין לך כגון עוף טהור הרובץ על ביצים טהורים פרט לעוף טהור הרובץ על ביצים עוף טמא שאינם ראוין לך וסד"א דאף ביצי עוף טמא מותרים [רש"ל פירש מאחר שחידוש הוא וכן בסמ"ג קל"ב] לכך צריך לאוסרם בפא"ט [ס"ד] מקרא דבת היענה ולכך צריך נמי פסוק בפ"ק דבכורות (דף ו') לאסור ב)חלב של בהמה טמאה. הואיל והתיר הכתוב חלב של בהמה טהורה שנא' (דברים ו' ג') זבת חלב ודבש. ואי לאו דשרי היכי משתבח ביה קרא [הלכך אפילו של בהמה טמאה נמי יהא מותר הואיל וההיתר חידוש הוא לכך צריך הגמל הגמל לאסור חלבו]ג). [שערי דורא הלכ' ביצים סימן ס"ד]. א)0בסמ"ק סי' ר"י כתב וז"ל אפרוחים שלא נפתחו עיניהם אסורים לדברי ראב"י דדריש מכל שהשע"ה וקיי"ל כוותי' ואיסור דרבנן הוא. וקרא אסמכתא בעלמא הוא. והיכא שלא יצא מן הקליפה לד"ה אסור. ואותן עופות הגדילים באילנות ודבוקים לאילנות בחרטומם רבינו יצחק הי' אוסרם משום שרץ העוף עכ"ל. וזה לשון א"ז הגדול פא"ט תל"ו חלבון (וחלבון) [וחלמון] מעורבין בידוע שהיא ביצת שרץ למאי הלכתא שאם רקמה ואכלה לוקה משום שרץ השע"ה אבל בעוף טהור אסור מדרבנן אבל בטמאין שרץ גמור הוא ולוקה לד"ה. וכי לא ריקמה איסורא איכא ומלקות ליכא. אבל טהורין אפי' ריקמה ליכא כ"א איסור דרבנן. הלכך דאפילו ריקמה ליכא כ"א דרבנן ה"ה בטל ברוב ולא בעינן ששים דכל איסור דרבנן ברובא בעלמא בטלי וההוא דפ' גה"נ דאמר ר"נ ביצה בששים כו' ומשני הב"ע דאית בי' אפרוח האי לאו בריקמה מיירי אלא באפרוח שכבר נגמר כל צרכו ולהכי בעי' ס' כדפי' רבינו שלמה (הוא רש"י) התם ד"ה אפרוח שהבשר נ"ט ל"ש טמאה ל"ש טהורה דנבילה הוא עכ"ל ולפיכך בעי' ששים. אבל ריקמה בעלמא ועדיין לא נעשית בשר לא אסור כ"א מדרבנן ובטל ברובא בעלמא ודוקא שנתרקם ממש אז אסור מדרבנן שכך קבלתי ממורי ראבי"ה (י"ג קיבל אבא מארי מראבי"ה) (בשפיר"א) בשם ר"א ממיץ דאם הדם בחלמון [ס"א בחלבון כ"ה בד"י] באותו ענין שאין ניכר בו התחלת ריקום האפרוח אז דוקא הוא אסור מתורת דם אבל אם מלא דם וניכר בו התחלת ריקום אפרוח אבל לא נרקם ממש שיהא מותר כאפרוח. משום שרץ מותר דסמוך לריקומו הוי עפר בעלמא וכן נמצא בה"ג ובתשובות הגאונים. עכ"ל א"ז. ובסמ"ק סי' ר"י כ' כ"ז שאפרוח בקליפה קיי"ל כראב"י דאסר כ"ז שלא נפתחו עיניהם ודרש לי' מכל השרץ השע"ה עכ"ל. ב)0בפרק אעפ"י (בכתובות ס' ע"א) יליף מקרא דחלב אשה אינו אלא מדרבנן (סמ"ג קל"ב) ומסיק שם שאם פי' החלב מן האשה בכלי אפי' איסור דרבנן ליכא אבל להניק מדדי האשה אסור מדרבנן כיונק מן השרץ ומכין אותו מכת מרדות משום דכל הבא מן הטמא טמא. אבל כשהחלב בכלי סוברים העולם שהוא חלב פרה או עז וכ"כ האשר"י שם ד"ה בבשר מהלכי שתים לחתוך ממנו ולאוכלו אסור דאתו למיחלפי בבשר בהמה טמאה אבל פירש מותר ע' במיימוני במ"א פ"ג. ג)0מהו לשתות מי רגלים בשבת משום רפואה מכלל דפשיט' ליה דמותר בחול. ומיירי אפי' [ד"ו שאעפ"י] שאין בו סכנה. דאי יש בו סכנה פשיטא דשרי וכיון דמותר בחול אפילו לכתחלה לחולה שאין בו סכנה לרפואה. א"כ דיעבד מותר אם השתין התינוק בקדירה. ועוד מדאסיק פ"ק דבכורות מי רגלים של חמור כיון דשתו להו אינשי לירוקי אסירי. אבל של סוסים ושל גמלים דלא שתו להו אינשי פירשא בעלמא הוא ה"ה מי רגלים של אדם. כל זה דקדק רבינו אפרים מרדכי בפ' שמונה שרצים.
